הַמֵּרוֹץ הַגָּדוֹל שֶׁל הַצָּב הַמַּתְמִיד

בְּיַעַר מָלֵא בְּכִתְמֵי שֶׁמֶשׁ, אַרְנָב יַהֲרָן דָּהַר בְּמַעְגָּלִים מְסַחְרְרִים. הוּא הִתְגָּאָה לְלֹא הֶרֶף בִּמְהִירוּת הַבָּזָק שֶׁלּוֹ! כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל אֶת מַגָּפָיו הַחוּמִים וְהַשִּׁמּוּשִׁיִּים, לְצָב הַקָּטָן נִמְאַס לְבַסּוֹף מֵהַהַקְנָטוֹת הַמְּיַגְּעוֹת.

"בּוֹא נִתְחָרֶה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ מִי הֲכִי מָהִיר!" הִכְרִיז צָב הָאַמִּיץ. אַרְנָב צָחַק עַד שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ עֵשֶׂב הָאָבִיב הַמָּתוֹק. שׁוּעָל הֶחָכָם הִסְכִּים לִשְׁפֹּט, וְהִצְבִּיעַ בְּמַקֵּל הָעֵץ שֶׁלּוֹ בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל.